<h1>כל בו הלכ' מילה סימן ע"ג</h1>
<h2>דף טז:</h2>
בכל מלין ואפילו בצור ובזכוכית וכל דבר הכורת חוץ מקרומית של קנה מפני הסכנה. ומצוה מן המובחר למול בברזל בסכין או במספרים. ונהגו העם בסכין.
<h2>דף פו:</h2>
וקודם שימול המל את בנו מברך שני ברכות אלו אקב"ו למול הבן ואשר קב"ו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו ואחר כך מוהל. וכתב גאון ז"ל מי שיש לו שני תינוקות למול בניו או שאינן בניו יוצא בברכה אחת ודמנחי קמיה בשעת הברכה ולא יפסיק בנתיים בשיחה שאין צורך המילה. והראיה מהא שחט מאה חיות במקום אחד כסוי אחד לכולן. וברכת היין וברכת הברית לא הוי הפסק שגדולה מזו אמרו ומודה רבי יהודה דאינו מברך אלא ברכה אחת בין בכסוי בין בשחיטה ואף על גב שהכסויין הוו בין שחיטה לשחיטה ואף על גב דמפסיק בשחיטה בין בהמה לבהמה אף ע"פ כן אין מברך אלא ברכה אחת כל שכן הכא. והר"ם ז"ל כתב שמברך אבי הבן למול הבן ושהחיינו ולא פשט המנהג כמותו שאין לו לברך שהחיינו משום צערא דינוקא. והמל בן חבירו מברך קודם שימול אקב"ו על המילה ומוהל ואחר כך מברך אבי הבן להכניסו. כי מאחר שאינו מוהל אלא ע"י שליח אין לו לברך ברכה זו עד אחר המילה שמא לא ימול זה המוהל ונמצא שבירך לבטלה. כך כתב ה"ר דוד ב"ר לוי ז"ל. ואותן בני אדם העומדים שם אומרים כשם שהכנסתו לברית וכו'. ומכאן הביא ראיה הר"ם נ"ע שצריכין לעמוד כולן כשמלין את התינוק ועוד הביא ראיה מן הפסוק ויעמד העם בברית. וכן היה הוא נוהג לעמוד על רגליו ע"כ. ואם אין שם אבי הבן. העומדים שם מברכין להכניסו. ויש מי שהורה שבית דין מברכין אותה וכן כתב הר"ף ז"ל. וכשאין האב בעיר רגילין להעמיד בית דין של ג' וגדול שבהם מברך להכניסו. ומיהו נהגו שהסנדקנים מברך להכניסו ושמא היינו משום דהוי כשליח בית דין וצריך עיון בספר גדול ע"כ. והרמב"ם ז"ל כתב שאם אין שם אביו שאין אחרים מברכין ברכה זו ע"כ. אבל אם אבי הבן שם באמת הוא מברך אותה אחר המילה קודם הפריעה והואיל שמל ולא פרע כאלו לא מל ועובר לעשיתה מקרי ואין לחוש שמא יבא לידי ברכה לבטלה כי אחר שהתחיל באמת לא ימלך מלגמור ואמרו רז"ל שאם נתעצל האב עובר בכל יום בעשה ומיהו בית דין חייבין למולו. וכן אם אין האב בעיר ואם נתעצלו בית דין עוברין בעשה. וכשיגדל הוא חייב למול את עצמו ואם לא מל חייב כרת.
